כיצד הפך זאב הבר לכלב הבית?

 

 

סיכום מתוך החוברת: "חיים בין בעלי חיים" / משרד החינוך והתרבות 
סיכום ובניית הדף: תלמידי "דקלים" נס ציונה בהנחיית רינה כהן

האנשים הקדמונים חיו בחבורות קטנות שנדדו ממקום למקום.
הם ליקטו זרעים ופירות וכן צדו בעלי-חיים שונים ואכלו אותם.
הם היו רודפים אחרי חיה גדולה ומנסים לצוד אותה בעזרת אבנים ומקלות.
כשהם מתקרבים אל החיה, הם רואים, שהזאבים שבסביבה כבר השיגו אותם והתחילו לאכול ממנה.
הם היו מגרשים את הזאבים ולוקחים לעצמם את מה שנשאר.
והזאבים חוזרים ואוכלים את העצמות או חלקים אחרים מהחיה, שהאדם אינו מעוניין בהם.

 

לאט לאט לומדים האנשים הקדמונים, שהזאבים יודעים לרוץ מהר בעקבות חיות שונות.
הזאבים מצליחים לפעמים לצוד את החיות לפני הציידים.
לפעמים הורגים הציידים את הזאבים הבוגרים ולוקחים איתם את הגורים הרעבים והמייללים.
הגורים האלה גדלים יחד עם ילדי האדם הקדמון.
הם שובבים וחמודים וניזונים משיירי אוכל של האדם הקדמון.

 

לפעמים בלילה, כאשר מתקרבים אויבים אל המערה, מתחילים גורי הזאבים,ליילל ולנבוח.
כך מתעוררים כולם ומגרשים את האויבים.

האנשים הקדמונים רואים, שהזאבים שהם מגדלים, הם בעלי-חיים חכמים וקל לאלף אותם.
האדם ממשיך לגדל ולטפח את הזאבים ומפיק מהם תועלת.

 

בינתיים חולפות אלפי שנים. האנשים הקדמונים משתנים ונעשים דומים יותר לנו.
הם עוברים לגור ביישובי קבע ומתחילים לעסוק בחקלאות.
חלק מן הזאבים שהם מגדלים אינם דומים עוד לזאבים: יש בעלי אוזניים ארוכות ויש בעלי אוזניים קצרות.
יש קטנים ויש גדולים. יש שחורים ואפילו ג'ינג'ים- אלה הם, כמובן, כלבי הבית.
הזאבים של פעם הפכו לכלבי בית שיש להם כל מיני צורות וצבעים.
זאבי-בר קיימים גם כיום, אפילו בארץ-ישראל, אך הכלבים אינם חיות-בר אלא חיות בית.
כזכור, לתהליך הזה של מעבר מחיות-בר לחיות בית קוראים בשם ביות.

 

קישורים בנושא

 

איך הפך הזאב הרע לידידו הטוב של האדם? מחברים: ענת הבר; אורי רול