בס"ד

ט' אב יום הצער שלנו, יום היגון השב שנה אחר שנה. יום שנועד ליותר מזכרון. אני צמה ובכול פעם שהבטן מכריזה על החסר לה, אני שומעת את הנשמה עונה : "הלוואי ורק אוכל היה חסר, הלוואי רק ליום אחד בשנה." הבית חסר לנו, הבית וקרבתו של השוכן בו. זמן רב מאז ידענו מה זה בית, ה-בית. אני לא בטוחה שאנו מבינים למה בדיוק אנו מתגעגעים.
	"לכן כה אמר ה' אלוקי צבאות אלוקי ישראל הנני מביא אל יהודה ואל כל יושבי ירושלים את כל הרעה אשר דברתי עליהם יען דברתי אליהם ולא שמעו ואקרא להם ולא ענו:"                        (ירמיה לה' 17)
"...וקראת במגילה אשר כתבת מפי את דברי ה' באוזני העם ביום צום... אולי תיפול תחינתם לפני ה' וישובו איש מדרכו הרעה כי גדול האף והחמה אשר דבר ה' אל העם הזה:"(ירמיה לו' 6-7)
	"ובחודש החמישי בעשור לחודש היא שנת תשע עשרה למלך נבוכדראצר מלך בבל בא נבוזראדן רב-טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלים: וישרוף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל-בתי ירושלים ואת כל בית הגדול שרף באש:"    (ירמיה נב' 12-13)
"קרא הקדוש ברוך הוא לגבריאל ומיכאל, אמר להם: מי חביב עליכם?            אמרו לפניו: ישראל. ואחר ישראל מי חביב עליכם?         אמרו לפניו: בית המקדש. אמר להם: נשבע אני בשמי הגדול שאתם בעצמכם מציתים בו את האור. מיד נטלו גבריאל ומיכאל שני לפידי אש והציתו אש בהיכל ה'..."                                                      (ספר האגדה פרק ז' קו-קז)
	"זחה דעתו (של נבוזראדן) יצאה בת-קול ןאמרה לו: עם הרוג הרגת, היכל שרוף שרפת, קמח טחון טחנת"                                               (ספר האגדה פרק ז' קו-קז)
הרוח שר בין ערבות נחל, ערבות נחל איתן. הרוח שר בין ערבות שיר עליי חורבן. על שפת הנחל האיתן יושבת הפליטה, שריד מוצל מלהבות כאב פניהם עטה. הם שנותרו מהחורבן, שריד מוצל מאש. הם שהיו כנשרים, הם לרגלי כובש. בעינהם תמרות עשן, מהם ניבט בית-אל. ומלהבות זועק חורבן, חורבן עם ישראל.                                             אושרה	איכה איכה כמו נבוכה כמו צעקת יאוש. איכה זועק ליבו של עם כמו תינוק נטוש. כמו בן סורר שכבר ננזף ונענש אינספור. אבל הימר ושוב פשע מגבורתו שיכור.                        וכשנחת היכה השוט בלהבה של אש הרים מבט לא מאמין, נשא מבט חושש. דלת אב אז נסגרה ממש אל מול פניו ואז הבן זועק מרה קורע את בגדיו נפל אפיים ויבב על בית שחרב וכול שנה שוב מתחנן לאהבת האב.                    אושרה

"אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור: למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים: השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם: כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאוד:" (איכה ה' 20-22)