סיפור משפחתי סביב אירועי המדינה במשפחתה של
מעיין אדרי ג\1
סבא רבא של אמי, הפייטן והמשורר אשר מזרחי (אשריקו)גדל בירושלים בשכונת העיר העתיקה. שם, הכיר את אשתו, רחל, ויחד עם הקמת שכונת "ימין משה" על ידי משה מונטיפיורי עברו להתגורר מחוץ לחומות.
אשריקו, בנה את הבית בימין משה במו ידיו ושם נולדו חמשת ילדיו (ביניהם הסבתא של אמי- שהיא הסבתא רבתא שלי).
אשריקו, היה אהוב ומקובל הן על התושבים היהודים והן על התושבים הערביים. בעקבות מאורעות תרפ'ט , בהם פרעו הערבים ביהודים בשכונות השונות ובחברון, קיבל הסבא איומים על חייו וחיי משפחתו היות והערבים ראוהו בוגד ציוני. לפיכך, נשלח אשריקו עם אשתו ולידיו לתוניס, כדי להחיש את עלייתם של היהודים לארץ ישראל ולגרום לחיזוק הקהילה היהודית בתפוצות.
אשריקו, התחבר מאוד לקהילה היהודית בתוניס, שימש שם כחזן בבתי הכנסת, משורר ופייטן שהיה אהוב ונערץ הן על הציבור היהודי והן על הציבור המוסלמי. בגולה, כתב שירי געגועים ואהבה למולדתו וירושלים. (כל שיריו ערוכים בספר "מעדני מלך").
הסבתא של אמי נישאה בתוניס ושם גם נולדה סבתי ושלושת אחיה.
הוריה של סבתי, היו ציונים בלב ובנפש ומיד עם הקמת המדינה בשנת 1948, ארזו מעט חפצים ונסעו עם ארבעה ילדים ,שהקטן ביניהם היה בן עשרה חודשים, בדרך של תלאות , מחנות מעבר ושייט ארוך וקשה אל ארץ ישראל.
בארץ, שיכנו את המשפחה במעברה, אך סבתה של אמי רצתה לשוב ולהתגורר בבית אביה אשר בשכונת ימין משה בירושלים.
כאשר הגיעו אל הבית, התאכזבו לראות שבשל הפרעות והמלחמה, הבית היה פרוץ . בכוחות משותפים עם אמצעים דלים, שיפצו את הבית ושם גם נולד אחיה הצעיר של סבתי, אשר נקרא בשם "דוד" על שם קבר דוד המלך שהיה ממש מול חלון ביתם, על הר ציון.
סבתי מספרת כי בין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים, עמדו צלפים ירדנים סביב השכונה וצלפו על העוברים והשבים. לכן, כדי לצאת מן הבית. ,השתמשו לא פעם בחלונות הענקיים שבגב הבית , במקום בדלת שבחזיתו.
חלונות הבית בימין משה)
בימין משה, הכירה סבתי רחל את סבי דוד (ז''ל) שהיה חברו הטוב ביותר של אחיה הבכור.
הם נישאו ועזבו את ימין משה , נולדו להם שלושה ילדים שאחת מהם, היא אמי, מאיה.
זהו חלק מהסיפור המשפחתי שלי, צד אחד מיוחד מגלגולה של משפחתי.