עליות לישראל- המעברות / מאת איתי ישראלי ב/4

המשפחה של סבא רבא שלי מצד אמי מרדכי ופרחה שקרצי עלו לארץ עם קום המדינה בשנת 1951. מדינת ישראל הייתה מדינה ענייה ולא היו מספיק בתים להתגורר בהם, בגלל שעלו לארץ הרבה מדינות מכל מדינות העולם, לכן נתנו להם לגור במחנות מעבר. היו כאלה שבנו להם צריפונים והיו כאלה שהקימו להם אוהלים.

בתחנות המעבר חיו משפחות שלמות שהיו מרוכזות יחד, הממשלה סיפקה להם אוכל, בגדים ושירותי רפואה. בתחנות המעבר היה חם בקיץ, קר מאוד גשום ובוצי בחורף. לא הייתה אפשרות לכבס, את כל הכביסה כיבסו בידיים ותלו על חבלים בחוץ. המזון בתחנות המעבר היה בהקצבה, זאת אומרת כל משפחה קיבלה אוכל לפי מספר הנפשות וגודל המשפחה. משפחתו של סבא רבא שלי עלו מעיראק 7 נפשות, ללא אפשרות חזרה לארץ מוצאם, (אחר כך נולדו להם בארץ עוד שני ילדים)  עיראק הייתה שייכת למדינות הערביות, ולא הסכימה שיחזרו במיוחד אם הם נוסעים לארץ ישראל.

למשפחתי היה הרבה כסף ורכוש בעיראק , ושהחליטו לעלות לארץ ידעו שיגיעו לארץ חסרי כל. סבא שלי צדוק, הבן של מרדכי, עלה לארץ כשהיה בן 4 שנים, ויחד עם כל המשפחה התגורר במקום שנקרא שער העלייה במבואות העיר חיפה. בשער העלייה הם התגוררו כשנה וחצי באוהלים עד שהתאקלמו בארץ, ואז עברו בכוחות עצמם לגור בירושלים,

שם הם גרים עד היום. מחנות מעבר היו בכל הארץ בחיפה, בת"א, ברמלה, בבת ים ובעוד מקומות.

ולמי שלא יודע...

מחנה המעבר נקרא בלשוננו "מעברה".