כיבוש קטמון – קרב סן סימון
כיבוש קטמון התרחש בתקופת מלחמת השחרור, אביב תש"ח - 1948.
רקע: ירושלים העברית נצורה ומנותקת, מופגזת ומורעבת. שכונת קטמון שכנה במקום גבוה והיוותה עמדת מפתח בשליטה על דרום העיר ירושלים.
כיבוש האזור היה חיוני מאוד, כדי להבטיח את הקשר בין השכונות היהודיות בדרום העיר, אשר הותקפו מתוך קטמון והיו מנותקות משאר חלקי העיר היהודיים.
כוחות האויב היו מרוכזים במנזר סן סימון ובבתים הסמוכים אליו(מצ"ב תמונה מהכניסה הראשית למנזר).
ההתקפה והכיבוש: כיבוש קטמון היה קשה מאוד ולכן נזקקו אנשי הפלמ"ח לשתי התקפות:
ההתקפה הראשונה על קטמון נערכה ב - 27.4.1948 אך למרבה הצער נכשלה מכיוון שהערבים באזור זיהו את הכוחות וכישלון זה פגע מאוד במורל תושבי העיר היהודיים.
ההתקפה השנייה נערכה בבוקר יום כא' בניסן ה – 30.4.1948 לוחמי גדוד "הפורצים" מחטיבת "הראל" הסתערו על מנזר סן סימון בעוד אנשי חטיבת "עציוני" סייעו בניסיונות הכיבוש.
האויב פתח בהתקפת נגד במטרה להשיב אליו את המנזר שנכבש בלילה.
כל אותו יום התחולל במקום קרב כבד ועקוב מדם. מספר הנפגעים היה גדול מאוד והתחמושת אזלה.
לאור המצב הקשה ומספר הנפגעים הרב נשקלה אפשרות נסיגה והשארת ההרוגים והפצועים בשטח במטרה למות מות "שמשון" (מות גיבורים). למרבה השמחה ובאופן מפתיע ביותר האויב נחלש מכיוון שמפקדיו ברחו ואנשי חטיבת "הראל" הצליחו להחזיק מעמד ולנצח בקרב.
בקרב זה רואים ניצחון המעטים, העקשנים והאמיצים, אשר בדמם הצילו את ירושלים בירת ישראל וגרמו לערבים לנטוש את בתיהם ולפנות את העיר.
"כאן עזבום החיים ולא עזבם אומץ הלב" (מצ"ב תמונה עם הכתובת הנ"ל, אשר נמצאת במקום).
סיכום: בקרב סן סימון נהרגו 18 לוחמים (מצ"ב תמונה של האנדרטה עם שמות החללים).
כיבוש המקום היה חשוב מאוד מכיוון ששמר את רצף השכונות היהודיות באזור.
חובתנו כעם לזכור ולהנציח את שם החללים לנצח. מלחמתם של הלוחמים, הפצועים והנופלים לא הייתה לשווא.
אבי נולד באזור, בילה שם את שנות ילדותו ולמד בבית הספר "דנמרק", אשר נמצא מרחק הליכה מהמקום. כיום קיים באזור פארק משחקים אזורי, אשר שוקק חיים ומלא בילדים, נערים וזקנים המשחקים ומבלים בשעות הפנאי.
אנו רואים, שהחיים ממשיכים בצל זכרם של המתים. "כי במותם ציוו לנו את החיים", יהי זכרם ברוך !
מגישה:
מאי מינה
ג' 4