שנת 1987. לאחר שנה של דיונים עם שוביו של רון ואין סוף פגישות, מתגבשת עסקה עם ארגון אמ"ל. הארגון השיעי דורש 3    מיליון דולר ושחרור של 200 אסירים לבנוניים ולמעלה מ-400 מחבלים. הדרג המדיני  בישראל נותן אז הוראה  - נסו להוריד את המחיר. אבל אמ"ל לא מוכן לקבל התמקחות נוספת, והעסקה לא יוצאת אל הפועל. 
בסוף 87' ובמחיר זול הרבה יותר של 300 אלף דולר, מועבר רון מידי אמ"ל לאיראנים. ראש פלג ההתנגדות המאמינה דיראני - הוא שמבצע את ההעברה. שנתיים אחר כך מצליחים כוחות מיוחדים של צה"ל לחטוף מלבנון את עבד אל כרים עובייד. בישראל מקווים שהשייח יהווה קלף מיקוח להשבתו של רון. 
ספטמבר 92'. במהלך שיחות השלום בוושינגטון, פונה ישראל לראש המשלחת הלבנונית ושואלת מה עלה בגורלו של רון. לאחר בירורים אומר ראש המשלחת שהוא חי.
בשנת 92' נהרג בלבנון מנהיג החיזבאללה, אשתו ובנו. ארגון שיעי מודיע בתגובה, שהנווט הישראלי השבוי הוצא להורג. באותה שנה פושטים כוחות של סיירת מטכ"ל וחייל האוויר על מקום הימצאו של דיראני וחוטפים אותו. בישראל מקווים, שהאיש שהחזיק ברון תקופה ממושכת, הכניס אותו לתא מטען והסתובב איתו  בכל לבנון כדי להרוויח כמה שיותר כסף, ידע גם להגיד מי מחזיק בו.
בסוף אוקטובר 97' אומר שר החוץ של רוסיה, שלפי המידע שיש בידיו רון אינו בין החיים.
אוגוסט 2003. בסוף הקיץ הזה מושגת פריצת דרך במשא ומתן לשחרורו של האזרח הישראלי החטוף אלחנן טטנבוים, להחזרת שלושת חיילי צה"ל שנחטפו בלבנון על ידי חיזבאללה. לראשונה הודיע ראש הממשלה בישראל, שהוא מוותר על הדרישה למידע אודות רון, בתמורה לשחרור דיראני ועובייד. הדילמה המוסרית קורעת את המערכת המדינית, הפוליטית, הציבורית בישראל. האם לשחרר את עובייד ודיראני שלא סיפקו מידע חדש על רון ולהציל  לפחות את חייו של טננבוים. משפחת ארד עושה הכל כדי למנוע את עסקת החילופין המתגבשת. היא מגישה תביעת פיצויים בסך 100 מיליון שקל נגד דיראני, מחתימה עצומות, פונה לבג"ץ אבל בעיקר מספרת מה כתוב בדו"ח וינוגרד, אותה ועדה שהוקמה לבחון את החומר המודיעיני בעניינו של רון: הסבירות שרון בחיים גוברת על כל סבירות אחרת.