מתוך: אתר במבילי

 

"ברצוני לחלוק עם חבריי את חייהם בחרב," כתב טרומפלדור (משמאל) למג"ד.

כולם מכירים את החלק האחרון בסיפור חייו של יוסף טרומפלדור, זה שבו קיפח את חייו לטובת מטרה נעלה
• אבל עוד קודם לכן הספיק הגיבור קטוע היד לבלות שנה בשבי היפני, להתכתב עם ציונים דגולים ובעיקר – להשתעמם מאוד
• הפתרון שלו לחוסר המעש היה העשרת הידע הכללי של ידידיו לשבי והוצאת עלון בשם "חיים יהודיים"

הרוב המכריע של מתנגדי ההתנתקות הפעילים נמנים עם המחנה הלאומי שצמח בשנים האחרונות מימין לליכוד, אבל אי-אפשר להתעלם מנוכחותם של חניכי בית"ר בקרב המפגינים הנחושים להביע התנגדותם גם במחיר מעצר ושלילת חופש.
בית"ר הן ראשי תיבות של ברית יוסף טרומפלדור (או תרומפלדור
,( ובתזמון מפתיע ראה אור בימים אלה מחקר של מירון מדזיני השופך אור על פרק נשכח בחייו של הגיבור הגידם, מאחורי גדרות תיל ומגדלי שמירה. מדובר במאמר המתפרסם בספר "המערכה הנשכחת – מלחמת רוסיה-יפן ומורשתה" בעריכת רותם קובנר ובהוצאת "מערכות," המתאר את תקופת שביו של טרומפלדור, חייל ותיק ונגד בגדוד 27 של צבא הצאר, במחנה שבויים ביפן, בפרק סיום לא ידוע של אותה מלחמה.
כמה חודשים קודם לכן, ב
20- באוגוסט ,1904 נפצע טרומפלדור קשה בקרב על הר אוגלוביה, והרופאים כרתו את ידו למעלה מהמרפק. אבל טרומפלדור ביקש להוכיח שיהודים יודעים להילחם ודרש לחזור לחזית. "יד אחת נותרה לי," הוא כתב למג"ד, "ברצוני לחלוק כמקודם עם חבריי את חייהם בחרב. אבקש מהוד מעלתו להשתדל שייתנו לי חרב ואקדח." בקשתו נענתה, וכך נמנה טרומפלדור עם עשרות אלפי החיילים שנפלו בשבי היפני בעקבות התבוסה הרוסית, ושלמרבית הפלא ובניגוד מוחלט לאכזריות הנוראה שהפגינו היפנים כלפי שבוייהם במלחמת העולם השנייה, נהנו מתנאים נוחים.
טרומפלדור ועוד
1,738 חיילים יהודים של צבא הצאר נכלאו במחנה נפרד, בהתאם למדיניות היפנית לסווג את השבויים על-פי אמונתם. המזון היה סביר ובכמויות מספקות, השבויים המשיכו לקבל שכר, בית-כנסת עמד לרשותם וליל הסדר של 1905 נחגג כהלכתו, עם מצות ויין.
שבוי מספר
,14276 נגד יוסף טרומפלדור ממחנה "המדרה" שעל-יד אוסקה, התכתב ארוכות עם משפחתו במהלך שנת שביו, שיבח את היחס ההוגן של היפנים והתלונן על השיעמום. במסגרת המאבק בחוסר המעש, אירגן טרומפלדור הנמרץ בית-ספר לשיפור ההשכלה של השבויים והקים אגודה ציונית של כ500- פעילים, "בני ציון השבויים ביפן" שמה, עם עלון שנקרא "חיים יהודיים." בין השאר התכתב עם מנחם אוסישקין ודיווח כי עשרה מהציונים השבויים מוכנים לעלות ישר מהמחנה לארץ ישראל.
מדזיני מציין כי ממכתביו של טרומפלדור עולה עובדה מפתיעה למדי: הוא לא ממש התעניין ביפן ובהיסטוריה שלה. במכתביו אין כמעט התייחסות לכך שיפן, שרק כמה עשרות שנים קודם לכן נפתחה למערב, הביסה בקלות כזאת את רוסיה. הוא גם לא הבחין בקווים המשותפים ליהודים וליפנים – ייחוד לאומי, תחושה של עם סגולה, שפה שהשתמרה אלפי שנים. בקיצור, יפן לא היתה בראש שלו, רק ארץ ישראל עניינה אותו, ולשם הוא הפליג אחרי ששוחרר מהשבי. והשאר, היסטוריה.

גד שמרון

טרומפלדור: "טוב למות בעד ארצנו"

 

אדמות תל חי נרכשו בשנת 1893 על-ידי הברון רוטשילד. המקום יושב לראשונה ב-1905 ותוך שנתיים החל לפעול כמשק חקלאי. קבוצה מוותיקי "השומר" ואנשי "הרועה" שהתיישבו במקום הם שהעניקו לו את שמו - "תל חי", בדומה לשם המקום בערבית "טלחה".

בתחילת 1920 החלו הערבים לתקוף את המקום, יחד עם תקיפות של יישובים יהודיים אחרים בגליל העליון - כפר גלעדי ומטולה. התסיסה הערבית באזור, שבמהלכה הותקף גם היישוב הקטן תל חי, לא הייתה קשורה דווקא להתיישבות היהודית אלא כוונה נגד הנוכחות הצרפתית באזור.

אנשי תל חי, למרות ההתקפות הבלתי פוסקות, נשארו במקום וקראו לאנשים ממרכז הארץ לבוא ולסייע בהגנה המקום. המתיישבים שראו את טעם חייהם בעבודת האדמה, החליטו להמשיך בעיבודהם למרות הסיכונים.

אל תל חי הגיעו קומץ מתנדבים, עליהם פיקד יוסף טרומפלדור. בתאריך י"א באדר תר"פ, 1 במרס 1920 הגיעה אל חצר תל חי קבוצה גדולה של ערבים חמושים. בתירוצים שונים נכנסו אל המבנים והפתיעו את המתיישבים כשפתחו עליהם באש. טרומפלדור נתן הוראה להשיב באש ומיד החל קרב יריות.

להתקפה הצטרפו גם המוני ערבים שהיו מחוץ לחצר. בשל האבידות הרבות מבין המתיישבים והמתנדבים והסיכוי הקלוש למפנה בקרב, מחליטים המגינים לנטוש כשמגיעה הפוגה בקרב. הם עוברים אל כפר גלעדי ובדרך לשם מת יוסף טרופלדור מפצעיו. לפני מותו הוא מספיק לומר את המשפט שיישמר בספרי ההסטוריה לנצח "אין דבר, טוב למות בעד ארצנו".

נופלי תל חי נקברו בבית הקברות הנמצא בין תל חי לכפר גלעדי. החצר משמשת כיום כאתר זכרון היסטורי ובבית הקברות הוצב פסל "האריה השואג" של אהרון מלניקוב מ-1926 לזכר המגינים. סמוך לתל חי הוקמה לאחר שנים עיירת הפיתוח קריית שמונה, על שם שמונת מגיני תל חי.

עמידת הגבורה של המגינים הייתה לסמל ובזכותם נכלל האזור כולו בתחום שלטון המנדט הבריטי ואחר כך בתחום מדינת ישראל. בי"א באדר מתקיים מידי שנה ברחבת האריה השואג טקס זיכרון ממלכתי לזכר מגיני תל חי המייצגים מאז לחימת מעטים מול רבים ואת קדושת ערך ההתיישבות הציונית.

מאת: יפעת גדות