מקור מידע א':

בצעירותו - עבד רבי עקיבא כרועה צאן אצל  כלבא שבוע, אחד מעשירי ירושלים המפורסמים. רק בהיותו בן ארבעים החל לעסוק בתורה בהשפעתה של רחל אשתו - בתו של כלבא שבוע העשיר, שהתנגד לזיווג  וגירש את השניים מביתו. 

לאחר שגרש כלבא שבוע את בתו רחל עם בעלה החדש - עקיבא, הלכו השניים לגור
במתבן. ישנו עקיבא  ורחל על מחצלות קש, ובבוקר היה עקיבא מלקט את התבן
מתוך שערה של רחל, והיה אומר לה: "לו היה בידי, הייתי נותן לך תכשיט של
זהב וירושלים מצוירת בו
"

 

חייכה רחל וענתה כי רק בלימוד התורה הקדושה חפצה היא.

 

שמע זאת עקיבא ולאחר
זמן הלך ללמוד תורה. למד ולמד וכעבור 12 שנה כאשר גדל בתורה ונהיה לרבי, חזר לביתו ואיתו שנים עשר אלף תלמידים.

משהתקרב רבי עקיבא לביתו ראה זקן אחד מדבר עם אשתו  רחל ואומר לה:
"הו רחל, רחל, עד מתי תתנהגי כאלמנה החיה חיי בדידות? עד מתי תסכימי לכך?"  ענתה לו רחל: "לו בעלי שומע לי, היה לומד עוד 12 שנים".

שמע זאת רבי עקיבא ואמר: "אם כך דעתה - יכול אני לחזור וללמוד ברשותה".
לימים, כשעלה לגדולה, ייחס לה את עושר ידיעותיו וידיעות תלמידיו.

קראו כאן (מקור מידע ב') את קורות חייו של רבי עקיבא מהמילים : "רבי עקיבא נולד ליד..."


 שדה על גב חמור / בעקבות אגדה תימנית 


חמור ירוק. ציור של מארק שאגאל 1911.

רחל היפה, בתו של כלבא שבוע, התאהבה בעקיבא, הרועה העני. עקיבא העני אהב את רחל. הוא חלם שהוא נושא אותה לאשה. והיא ? - היא רצתה להינשא לו - לעקיבא הרועה העני.

אמרה לו: "אם תלך ללמוד תורה - אנשא לך !"

אמר עקיבא : "מתבייש אני. מה יאמרו בשוק ? תראו תראו, העקיבא הזה בן ארבעים שנה ולומד אלף-בית עם תינוקות של בית רבן ?! את מבינה ? לא, לא אוכל ללמוד עוד. אני כבר זקן"

מה עשתה רחל ? - לקחה חמור, מרחה בוץ על גבו, טמנה בבוץ גרעיני חיטה והשקתה אותם. נבטו הגרעינים של החיטה והחלו צומחים. יום יום יצאו היא ועקיבא אל השוק עם החמור.

ביום הראשון צחקו כל האנשים בקול גדול: "ראו ! חמור ירוק ! ראו ! חמור ירוק !". גם ביום השני התקהלו כולם מסביב לחמור. ביום השלישי עוד התבוננו בו מרחוק - אבל כבר לא צעקו.
וביום הרביעי - חדלו לשים לב אליו.

אמרה רחל לעקיבא: "רואה אתה ? אנשים מתרגלים לכל - ומהר".

"צדקת ממני"  - אמר עקיבא והלך ללמוד אלף בית  עם הילדים הקטנים. הוא נעשה לחכם גדול
בתורה והכל בזכות רחל.  

ענו: האם יש בסיפור מוסר השכל ? אם כן, מהו ?  

להרחבה: "עד שנתו הארבעים"/אורט