זיכרון תשעה באב
מאת נדב שרגאי

 ערב תשעה באב התשס"ד, כשמדינת ישראל היא כבר עובדה קיימת בת 56 שנה ו"הר הבית בידינו" כבר 37 שנה, נוהלי האבל על חורבן בית המקדש אינם חורגים מתחומו של הציבור הדתי, ואפילו בתוכו קלושה אצל רבים התחושה של כאב אמיתי. רק מעטים קשורים היום להוויית המקדש של פעם. ט' באב השנה, אולי אף יותר מבשנים קודמות, גדוש אמנם באירועים מבית היוצר של תנועות הר הבית והמקדש, אבל המעגלים של המשתתפים בהם, אף שהתרחבו מאוד, אינם מגיעים לציבור הרחב.

גם ההתעקשות לאכוף את סגירת בתי הקפה והמסעדות בליל ט' באב אינה מקרבת כמעט איש אל תוכני היום. הניסיונות הללו אמנם מובנים - מי שאינו מסוגל להתאפק ערב אחד בשנה, ומתעקש לענג בפומבי המון אדם בבתי אוכל ופאבים דווקא בליל ט' באב, רומס ברגל גסה רגשות של רבים בציבור - אך שכר ההתעקשות הזאת יוצא בהפסדה: האדישות למשמעותו של יום הזיכרון ההיסטורי לחורבן הארץ עלולה להתפתח לניכור של ממש מצד מי שאינם מבינים את משמעותו.

ההתעלמות מט' באב היא, למרבה הצער, נחלת רבים, שתוהים מה להם - החיים במדינה יהודית ריבונית - ולאבל על חורבן ירושלים והמקדש. מקור הכשל הוא באובדן הזיכרון הלאומי. אצל ישראלים רבים מדי הכל הווה, וממילא הוויית המקדש הרחוקה כל כך נתפשת כביזרית.

המוקד של סיפור ט' באב והר הבית צריך איפוא להיות אובדן הריבונות והחירות היהודית, ובעיקר - תחילתה של תקופת הגלות הארוכה. אלמלא הגלות הזאת, שבה הורחקנו מעל אדמתנו, גלינו מארצנו, נרדפנו, דוכאנו ונרצחנו; אלמלא הגלות הזאת, שבאה בעקבות חורבן בית המקדש, ההיסטוריה שלנו כעם היתה יכולה להיות שונה לחלוטין. חיים ארלוזורוב, מהבולטים במנהיגי תנועת הפועלים, כתב בתחילת המאה שעברה, כי ט' באב הוא יום האבל הגדול ביותר של האומה, יום אזכרת הנשמות של גורלו". ברל כצנלסון ציין באותה תקופה, כי "אלמלא ידע ישראל להתאבל במשך דורות על חורבנו... לא היו קמים לנו לא הס, ולא פינסקר, לא הרצל ולא נורדוי... יהודה הלוי לא היה יכול ליצור את 'ציון הלא תשאלי' וביאליק לא היה יכול ליצור את 'מגילת האש'".

את הזיכרון המחוק של הדור שבעבורו הכל הווה יש לבנות מחדש. יש טעם רב בהצעה שהעלה פעם מנחם בגין: לאחד את ט' באב עם יום השואה. האיחוד יעניק רלוונטיות יתר הן לשואה והן לט' באב. שואה יכולה להתרחש רק בהעדר ריבונות, בגלות, שתחילתה עם חורבן ירושלים ובית המקדש, בט' באב. לא צריך לחשוש מעמעום הממד הדתי של ט' באב, כי בעבור רבים מדי הוא אינו קיים כלל. לעומת זאת, יצירת תודעה לאומית וחידוד הקשר שבין אובדן הריבונות לבין החורבן, הן חורבן של קהילות ישראל והן חורבן המרכז הרוחני והדתי של עם ישראל, יבנו מחדש תודעה וזיכרון לאומי שכה חסרים היום.

לא ייגרע מכבודן של מגילת איכה והקינות המסורתיות, אם ט' באב יוקדש, בעיקר במוסדות החינוך, לא רק למה שאבד, אלא גם למה שנוצר כאן עתה. המסורת היהודית תולה את חורבן הבית השני בריב אחים. ישראל של שנות ה-2000 שקועה עד צוואר במחלוקות, המאיימות לקרוע לגזרים את החברה הישראלית. ט' באב הוא איפוא מועד ראוי הן להגדרה מחודשת של המכנה המשותף והן לבירור, שיעסוק בשאלה כיצד ניתן לשמור על המרקם היהודי-הישראלי שלם, ובאילו מנגנוני הכרעה אפשר להשתמש כדי שלא ניקלע שוב לאירועיים משבריים כמו רצח רבין, רצח אמיל גרינצוויג או אלטלנה.


                                                                                                                            עמותת פנים - מתוך: עיתון "הארץ"
לזויות נוספות - דף למורה

      
 לדף הקודם