בעשרים וחמישה בכסלו מתחילים שמונת ימי חנוכה ומדליקים נרות בכניסת הערב שלפניו, וכך גם בכל שמונת הימים.

שבעה מועדים נזכרו במקרא: שבת וראש חודש, פסח, שבועות  וסוכות, יום התרועה (ראש השנה) ויום הכפורים.

אולם בראשית ימי הבית השני, כשלוש מאות שנה אחרי שיבת ציון, נוסף לנו חג חדש, בן שמונה ימים, הוא חג החנוכה.

  חג החנוכה הוא היחיד בכל פרשת חגינו,

 הנעשה לזכר נצחון צבאי על אלה שפלשו לארץ ישראל בשנת 164 לפנה"ס.

היו אלה היוונים שתפסו את ירושלים, הפכו את בית המקדש למקום פולחן אלילי וכפו על העם לקבל עליו תרבות יוון, שפתה ומנהגי פולחנה. נלחמו צבאון מעטים שלנו נגד היוונים הרבים וניצחנו.

קראנו חג לכבוד זה שמונה ימים בהדלקת נרות.

 ימי החנוכה נקראים "חג אורים", שהוא חג הנרות.

נר חנוכה מוסיף והולך על פי בית הלל יום ראשון נר אחד, ומכאן ואילך נוסיף ונלך עד היום השמיני והיה זה סמל אור ישראל הולך ומוסיף, הולך ומתגבר.

 לשם פרסום הנס של חנוכה ברבים צריך להניח את הנרות הדולקים ליד פתח הבית מבחוץ. כיוון שאקלים ארצנו חורף נהגו להניח את הנרות על החלון הפונה לרחוב.

דמי חנוכה ימי החנוכה נפגשים לעיתים קרובות עם ימי חג המולד הנוצרי בין הנוצרים מקובל מנהג רומי עתיק לחלק בחג המולד כסף ומתנות לילדים. היהודים שחיו באירופה מאות שנים ביחד עם שכנים נוכרים, הנהיגו גם הם לילדיהם מתנות חג וכסף  הנקרא דמי חנוכה.