שלמה המלך ושלושת האחים/     חיים נחמן ביאליק

ושלושה אנשים, שלושת אחים, באו אל שלמה לְשֵמַע חכמתו, בְאָמְרָם לקחת מפיו דעת ותבונה. ויאמר להם שלמה: בזאת אֵאוֹת לכם, כי תעמדו לפני שלוש שנים לשרתני. וישמעו לו שלושת האחים ויעמדו לפני שלמה בארמונו וישרתוהו.

ויהי במלאת שלוש השנים, והאחים טרם ילמדו כל-דבר חוכמה מפיו, וַיִחַר להם מאוד, ויאמרו איש אל אחיו: עד מתי נשב בבית המלך לריק ? הבה נשובה אל בתינו ואל נשינו ולא נהיה לבוז .

ויבאו וישתחוו לפני המלך אפיים ארצה ויאמרו :

אדונינו המלך ! מלא מלאו עבדיך את – שלוש השנים בביתך , כמדובר; ועתה שלחינו נא ונשובה אל בתינו ואל נשינו, כי בא המועד.

ויצוו המלך להביא שלוש מאות זהב וישם לפניהם ויאמר:

איש איש מכם יבחר לו כטוב בעיניו אחת מן השתיים: או כי ייקח מידי מאת זהב או כי יקבל מפי שלושת דברי עצה ותושייה, והיה לכם אם כה ואם כה גמול לעבודתכם. בחרו לכם.

והאחים נועצו בלבם , ויבחרו בזהב , וייתן להם המלך כשאלתם וישלחם לשלום.

הם יצאו מפתח הארמון , והצעיר באחיו התעשת ויאמר:

אחי, מה עשינו? האל הזהב נשאנו את- נפשנו בבואנו להתייצב לפני שלמה? הַלְמַעֲנוּ טרחנו את – כל הטורח הזה ? הבה נשובה את צרורות הזהב למלך ולקחנו את – דברי החכמה תמורתם.

וילעגו לו שני אחיו כשמעם ויבזוהו , ויוסיפו ללכת לדרכם , איש וצרור זהבו אתו.

ואולם האח הקטון שב כרגע על עקביו לבצע את- חפצו.

ויהי כראות המלך אותו, וכשמעו את- שאלתו, וַיָּאֶר אליו פנים ויאמר:

ראה שמעתיך, ולקחתי מידך את-הזהב המושב, ונתת לך תחתיו שלושת דברי עצה וחכמה כאשר שאלת, ואלה הם:

בקש לך מלון עד בא השמש.

בגאות מי הנהר- אל תעברנו.

מנע סודך מאישה, ואם גם אשת חיקך היא.

ויברך האיש את המלך ויצא, ויעל וירכב על סוסו, וידבק את – אחיו בדרך וילכו שלשתם יחד.

השמש נטתה לערוב, ושלשת האחים הגיעו אל נווה שאנן ובטוח מפחד רע . אין טוב ממנו למלון. ויאמר האח הצעיר:

הנה המקום מקום עצים ודשא ומים. גם מחסה לנו, גם מרעה לבעירנו .

ועתה נלינה פה הלילה, ומחר כעלות השחר, נשכימה והלכנו.

וימאנו אחיו ויאמרו:

לא נחנה פה. עוד דרך שלוש שעות תמימות נעבור עד בוא הלילה . עשה אפוא כיד חכמת שלומה הטובה עליך ולין פה, ואנחנו בדרכנו נלך ולא נשחית עתנו לריק.

ושני האחים הלכו יחד לדרכם ואת – אחיהם הצעיר עזבו לבדו בשדה. וירד האח הצעיר מעל סוסו, ויבער מדורה מחריות העצים אשר קושש, ומלונה עשה לו תחת אלה עבותה, וייתן מספוא ומים לסוסו, אחרי כן סעד לבו גם הוא, ויאכל וישת , וישכב במקום ההוא, ושנתו ערבה לו מאוד.

השחר עלה- והאח הצעיר הקיץ משנתו וירכב על סוסו ויצא לדרך בעקבות אחיו. מקץ שעות מספר הגיע אל הר שלג גבוה מאוד. ויהי בעלותו בהר , וימצא את גויות שני אחיו מתגוללות בשלג וכל – רוח חיים אין בקרבם , כי בבואם בלילה אל בין צורי השלג ויאכלם הקרח ויקפאו. ויבך הצעיר לאחיו ויקברם במקום ההוא , כמשפט, אחרי- כן לקח אתו את – צרורות זהבם וילך אבל ומר נפש לדרכו.

הוא יורד מעם טבור ההר אל הנחל אשר בתחתיתו מעבר מזה , ושמש הצהרים להטה בכל- גבורתה, ותמוגג את השלג ותגר את- מימיו בחיפזון למטה , אל תחתית ההר, וכרדת האיש שמה, והנה הנחל הקטון הזוחל שמה היה לגדול , כי באו מימי השלג אל קרבו לצבות בטנו ולמלאותו על כל- גדותיו. והמים גאו ויגברו מרגע לרגע ויחסמו את- הסוס ורוכבו, אין מעבר!

עוד הרוכב עומד ועוצר בסוסו על שפת הנחל מעבר מזה, ושני אנשים מעבדי שלומה, רוכבים על שני פרדים , נושאים אמתחות זהב , הגיעו אל שפת הנחל מן העבר השני , והם ופרדיהם יורדים המימה לחצותם. ויהי כראות האיש את – מעשיהם, ויקרא להם ממקומו בקול גדול ויעד בהם לאמר:

חלילה לכם מרדת . בנפשכם היא. חכו כמוני עד חסור המים אחר תעברו. ככה יעץ לי המלך וככה הורני.

ואולם הם לא שעו אליו ואל אזהרתו ובבואם אל לב המצולה נגרפו הם ובעירם ויסחפו. והאיש חיכה שלושה ימים עד שפול המים, וימצא את- אמתחות הזהב קשורות אל פגרי הפרדים , וימשן ויעמסן על סוסו, וישב מקץ ימים מספר בשלום אל ביתו, והוא כבד מאוד בזהב.

ויהי בשובו, ותבאנה אליו שתי נשי אחיו ותשאלנה:

ובעלינו אים?

ויאמר האיש:

באהבתם את – החכמה עוד יוסיפו להשתעשע בה . על כן בוששו ממני לבוא.

והאיש נתן את- זהבו בשדות ובכרמים ויעש חיל . ויהי כהיום הזה ותשאליהו אשתו:

הלא תגד – לי: מאין לך כל- העושר?

אך האיש צפן בלבו גם את – העצה השלישית אשר יעצו שלומה, ויהי כמחריש. לא גילה מכל המוצאות אותו דבר וחצי דבר. אפס כי גם האישה לא הרפתה ממנו, ותצק לו יום יום , ותדבר אליו רכות וקשות ותאלצהו להגיד לה את – כל לבו. ויהי כי נלאה מפניה , ויגד- לה , לא כחד דבר.

והרעה לא אחרה לבו . מקץ ימים מספר נפלה מריבה בין האיש ובין אשתו, ותצעק האישה בקול גדול:

המעט ממך כי הֵמַתָּ את- שני אחיך , ותאמר להמיתני גם אותי!

והדבר נשמע בית אלמנות אחיו, ותבהלנה את- משפטן לפני המלך שלמה.

ויהי כבוא האיש לפני המלך וכדברו את- דבריו, ויכירהו המלך כרגע, וידע את – כל האמת ויאמר:

לך בשלום. נקי אתה מפשע. לבי לבי לנספים, על כן אשמח למשנה, כי דברי עצתי היו לישועה לוא אך לאחד ויצילוהו ממות . עתה שוב הביתה וזכרת, כי יקרה החכמה מזהב וכל חפצים לא ישוו בה.