ריקוד אתיופי בסטייל מערבי

 

להקת "אינסרה" מחברת בין תרבות מסורתית למחול מערבי מודרני * "השילוב יוצר תוצאה מעניינת", אומרת הכוריאוגרפית אביב אבבה יוסף

 

מאת ג'מבר טספהון

אינסרה באמהרית זה כד גדול, עשוי בוץ, שלוקחים איתו מים מהבאר. בישראל זהו שמו של ארגון שמפעיל מרכז מורשת ליהדות אתיופיה וכן להקה מוכרת ומצליחה.

מורן עומייסי הקים את האירגון לפני שבע שנים, כשהיה מנהל פנימיית כפר בתיה ברעננה, שם פגש בני נוער מהעדה האתיופית. "ראיתי שהם לא יודעים מספיק על עצמם ועל המקום שהגיעו ממנו. כששאלתי אותם מה זה סיגד, הם ענו: 'מקום שהולכים אליו בירושלים'".

יחד עם אשתו טגסת, בת העדה האתיופית, הוא החליט להקים את "אינסרה - אירגון מורשת יהדות אתיופיה".

בראשית הדרך היתה לו מזוודה שבתוכה אסף כלים מסורתיים, ובהמשך החל להפיק סדנאות, אירועים ופסטיבלים.

כיום יש במרכז גם להקה, תזמורת, שיעורים באמהרית ועוד פעילויות שקשורות לתרבות אתיופיה.

להקת "אינסרה" מתמחה בכל סגנונות הריקוד המאפיינים אזורים שונים באתיופיה. כל זה עושים בלבוש מסורתי ובליווי שירה מתאימה.

אביב (אבבה) יוסף היא מנהלת אמנותית, כוריאוגרפית ורקדנית. "התהליך של הפיכת ריקוד שורשי פשוט למופע אמנותי מקצועי משך אותי לתחום הזה", אמרה.

לדבריה, בריקוד המסורתי, בשונה מהריקוד המערבי, לא ממציאים תנועות מחדש, אלא מבנה הריקוד חוזר על עצמו. "השילוב בין דימויים מהעולם המודרני ומקצבים מעולם המוזיקה המסורתית יכול ליצור תוצאה מאוד מעניינת".

הלהקה לא נתמכת על ידי מוסדות שונים. כשחברי הלהקה מגיעים לחזרות, הם מוצאים כסף לנסיעה מהכיס הפרטי. "אנחנו מאמינים שאם נעבוד כמו שצריך נתפרנס בכוחות עצמנו".

חברי הלהקה שואפים להתפרסם בארץ ובעולם ולהופיע בריקוד ובשירה מעל כל במה אפשרית. "כך נוכל להציג את יופיה של התרבות האתיופית לאלה שלא מכירים אותה, ולשמש מודל לחיקוי לבני הקהילה", אומרים חברי הלהקה.