מחוז מרכז

 משרד החינוך  

   והתרבות

 

    
 

  הגיליון השלישי של העיתון המקוון.

נושא הגיליון השלישי: האם כדאי שבישראל ילמדו בבתי-הספר בשפה אחרת ולא בעברית?

 השפעת אנגלית ושפות זרות נוספות על העברית. אירוע מרכזי: פסח, חרות.                                                   

 

   בימת פרסום לתוצרי כתיבה

       בנושא השפה העברית

 

    גלגולה של מילה  |  מאמרי עמדה  | המלצות על ספרים  | שעשועונים  | מורים כותבים | מדור אורחשונות  |  קישורים | דף הבית   

                                                              

                                                                      

גלגולה של שפה....על השפעות זרות על השפה העברית                                             

מאת ט.פ.- מקיף ח' שש שנתי, ראשל"צ

 

הקביעה שכל אחד מאיתנו משתמש בשפה הארמית אינה רק סברה, אלא עובדה: המילים "סברה" ו"עובדה" הן שתי דוגמות

 מיני רבות, שחדרו לשפה העברית מן הארמית.

ייבוא מילים משפות זרות הינו תופעה שכיחה מקדמת דנא. גם היום, כבעבר, עדיין מתנהלים ויכוחים רבים סביב השאלה,

 האם לייבא או להמציא/לעברת מילים משפות זרות?

יש המצדדים בתופעה של ייבוא מילים משפות זרות, אך יש הסוברים כי אין להשתמש במילים מיובאות,

כדוגמת אליעזר בן יהודה שהתעקש לעברת אותן. הידעתם, שבמקום המילה "שעון" הציע בן יהודה "מורה שעות",

במקום המילה "מילון" – "ספר מילים", במקום "טלפון"-"שח רחוק" (זה ידעתי) ובמקום "מטרייה" – "מחסה ממטר" ?

לא דיי שאיננו משתמשים במילים עבריות אלו, לא ידענו אפילו על קיומן?

בימינו ממשיכה העברית להשתנות כל הזמן. העולם משתנה ואנחנו בתוכו – מגלים תגליות, עדים להתרחשויות חדשות שקורות,

 להתפתחות בדרכי התקשרות שהולכות ומשתכללות ועוד– ויש צורך במילים חדשות, שאין להן מקבילות בעברית,

 ועם כל הרצון הטוב למצוא תחליפים עבריים למילים מסוימות, לא נמצאו להן מילים מתאימות. וגם אם נמצאו,

לא כולן הצליחו להיקלט, כדוגמת: גלגשת (סקטבורד), מרשתת (אינטרנט).  אז כשיש איזשהו מחסור במילים

 אז מתבלים אותה במילים משפות אחרות- מה רע בזה? שאילת המילים משפות אחרות רק מעשירה את השפה העברית ומרחיבה אותה.

הדעה הרווחת היא ששפות ימינו הן גלגולים מודרניים של שפות עתיקות. ולטענת הבלשן חיים רוזן לשפות האירופיות

 חלק נכבד בשורשיה של העברית הישראלית, דעה המקובלת היום אף על חוקרי לשון רבים. שכן, כבר בתחילת התחדשות השפה,

בני הדור הראשון של דוברי העברית הישראלית שהיו דו לשוניים (דברו בשפת ארץ מוצאם ובעברית),

החדירו אל השפה העברית יסודות שמקורם בשפות אירופאיות, כמו יידיש, פולנית, רוסית וגרמנית.   

  אם כן, אין מן הנמנע, שהשפה העברית בת ימינו, המתפתחת בסביבה רב לשונית, תהיה מושפעת משפות זרות אחרות.

לסיום, יש לראות בחדירת מילים משפות זרות לשפה העברית תהליך טבעי. ייבואן מעשיר וממלא את השפה העברית.

 אין לחשוש משאילה של מילה כזו או אחרת משפה זרה. היא  לא מאיימת על המשכיותה ועל חיותה של השפה העברית הניצבת איתנה,

שהרי יש בה שפע של ביטויים ומילים נרדפות. ועם כל העושר הלשוני הנמצא בה אנחנו צריכים רק לבחור באיזו דרך

שנרצה לבטא את עצמנו.

*הידעתם?                                                                                                                                              אפילו המילה "אקדמיה", אינה עברית אלא מקורה לועזי.

כאשר נשאלה האקדמיה ללשון העברית כיצד זה קראה לעצמה "אקדמיה" שמקור המילה לועזי, השיבה האקדמיה, בין השאר:

"כל שפה ולשון שואלת  מילים מלשונות אחרות ומשאילה להן מאוצרה.

 מאות רבות של מילים שאלה העברית כבר בתקופותיה הקודמות - המקרא וחז"ל -

אשר היו בהם שמות מוסדות נכבדים ומקומות ציבור, ולא נמנעו מכך אנשי הדורות וחכמיהם

  - סנהדרין, אצטדיון, אכסניה, פרדס, סנגוריה, מוזיאון, תיאטרון,

אוניברסיטה וטכניון הן דוגמאות אחדות לכך. כמוהן גם המילה "אקדמיה".