דף הבית
        הקדמה 

 חרדה - הגדרות וסימפטומים 

 תאוריות להסבר חרדה 

הפרעות חרדה לסוגיהן

 טכניקות לעזרה עצמית בהתקף חרדה 

 טיפול תרופתי 

 שיטות טיפול נוספות

 מקורות

אודות 

 צור קשר

 

 

 הפרעות חרדה לסוגיהן

 

המדריך האמריקאי למיון וסיווג של הפרעות נפשיות ) מתאר חמש קבוצות של הפרעות חרדה.DSM( 

 

הפרעת פאניקה

         תגובה קיצונית של חרדה, אשר מתבטאת בתחושה של אימה מפני אסון מתקרב, ללא כל סכנה

         ממשית. המרכיב הפיזיולוגי בהפרעה של פאניקה הוא מאד בולט, ומתבטא בתגובות חזקות,     

          כמו דופק מואץ, הזעה מוגברת, קשיי נשימה, חולשה וחוסר שיווי משקל. מבחינה קוגניטיבית,

           האדם הנמצא בהתקף פאניקה חושב שהוא עומד לאבד שליטה או למות, ולעיתים חושב שלקה

התקף לב. המרכיב ההתנהגותי מתבטא בחוסר שקט קיצוני. הפרעת פאניקה מופיעה כהתקף

הנמשך כמה דקות, ודועך באופן הדרגתי. במקרים רבים, אנשים שעברו מספר התקפים, מפחדים לצאת מהבית מחשש להתקף, וכתוצאה מכך מתפתחת אצלם פוביה ממקומות פתוחים (אגורפוביה).

 

 

הפרעת חרדה כללית

מצב מתמשך של חרדה לא מציאותית, אשר מתבטא בתחושה של סכנה, מתח מתמיד מפני

אירוע נורא שלא ברור מהו.

 מבחינה פיזיולוגית מרגישים בתגובות אופייניות לחרדה, כמו נשימות מהירות, דופק מואץ

,הזעה ומחושי בטן, אם כי בעוצמה נמוכה יותר מזאת האופיינית להפרעת פאניקה. מבחינה

קוגניטיבית יש מחשבות על משהו מאיים שעומד להתרחש. מבחינה התנהגותית יש דריכות בלתי

פוסקת ומוכנות לברוח. הפרעה זאת היא כרונית בטבעה ועלולה להימשך קופות ארוכות

לחודשים או שנים. ידוע כי בין 3%-4% מהאוכלוסייה סובלים מחרדה זו , והיא נפוצה יותר בקרב

נשים.

 

 

 

פוביה

 

         תגובת פחד מתמשכת שאינה פרופורציונאלית לסכנה המציאותית הנשקפת ממקור הפחד. בשונה

          מהפרעת פאניקה ומהפרעת חרדה כללית, בהן תחושת הפחד היא כללית ולא קשורה במקורות

         חיצוניים, הפוביות ממוקדות במקורות חיצוניים ספציפיים. לכן הפוביה נחשבת להפרעה

         פחות קשה מפאניקה או מהפרעת חרדה כללית, שכן הפגיעה בתפקוד של האדם שסובל

ממנה מוגבלת למצבים בהם הוא נמצא בקשר עם מקור הפחד. יחד עם זאת קיימות פוביות

שעלולות לשבש באורח חמור את התפקוד, כי מהלך החיים היומיומי קשור באופן בלתי נמנע

ממפגש עם מקורות הפחד.

נוהגים לחלק את הפוביות לשלוש קבוצות: אגורפוביה, כלומר פחד ממקומות ציבוריים , פוביות

חברתיות פוביות פשוטות:

אגורפוביה- פחד ממקומות פתוחים, ציבוריים, הומים באנשים, שאינו פרופורציונאלי לסכנה

המציאותית שעלולה לנבוע ממקומות כאלה למי שמסתובב בהם. במקרים רבים האגורפוביה

מתפתחת בעקבות התקפי פאניקה. אנשים חוששים מהתפרצות התקף נוסף כאשר יהיו בסביבה

לא מוגנת, וכתוצאה מכך נמנעים מלצאת מהבית. לעיתים קרובות מתלוות לאגורפוביה הפרעות

נוספות כמו דיכאון, והפרעה טורדנית כפייתית.

פוביות חברתיות- בסוג זה של פוביות, הפחד הלא מציאותי קשור ממצבים חברתיים. הסובלים

מפוביה חברתית חוששים מנזק פסיכולוגי שיגרם להם כתוצאה מהחשיפה לאנשים אחרים,

התבזות השפלה וגיחוך.

פוביות פשוטות- קבוצה של פוביות, שכולן ממוקדות באובייקט ספציפי, כמו בעל חיים,

 מקום סגור,מחלה,טיסה,נסיעה ועוד. לפי נתוני הסטטיסטיקה, אחד מכל עשרה אנשים סובל

מפוביה פשוטה והיא נפוצה יותר בקרב המין הנשי.

 

 

                                                   

תגובת לחץ פוסט טראומתי -PTSD

      מצבים טראומטיים מעוררים תחושה של סכנה לקיום הפיזי או הפסיכולוגי של האדם שנחשף

אליהם. תחושות כאלה יכולות להתעורר כתוצאה מאסונות טבע, כמו שיטפונות או רעידות אדמה,

תאונות דרכים, מלחמות, תקיפה אלימה מצד אדם אחר ועוד. תגובות של חרדה בעקבות

אירועים טראומטיים הן שכיחות מאד ומוסברות על רקע ההתארגנות הגופנית והנפשית להתמודד

עם מצב של סכנה. תגובות כאלה יכולות להתפתח להפרעת חרדה, אם הן אינן דועכות לאחר פרק

זמן של כמה שבועות , ממשיכות להעסיק את האדם ומשבשות את התפקוד התקין.

שכיחותה של חרדה זו היא בין 1%-5% באוכלוסיה והיא עלולה להופיע גם לאחר מספר חודשים

או שנים. השיבושים בהפרעת דחק פוסט טראומטית מתבטאים בארבעה סוגים של סימפטומים:

א.פולשנות: האירועים הטראומטיים חודרים שוב ושוב למודעות של האדם בצורה של הזכרויות.
וחלומות,  ו"מחזירים" אותות למצב שעורר חרדה קיצונית.

ב.הימנעות: תופעה מנוגדת במידה רבה לפולשנות, והיא מתבטאת בהימנעות שיטתית מחשיפה

למצבים הקשורים לחוויה הטראומטית. האדם נמנע מלשוחח על החוויה, לראות תמונות

הקשורות בה וכדומה. ההימנעות עלולה להיות מוכללת לפעילויות נוספות, שאינן קשורות

באופן ישיר בחוויה הטראומטית ומורידה לפיכך את רמת התפקוד הכללית של מי שסובל מהפרעה

 זאת.
ג. עוררות יתר: תחושה של דריכות מופרזת מלווה את האדם וגורמת לו הרגשה של ערנות

גבוהה, מעבר לרמה הדרושה, קשיים בריכוז ובקשב והתקפים של זעם.

ד. איבוד עניין בסביבה: האדם נעשה אדיש לסביבה ולהשתלבות שלו בה, מאבד מוטיבציה

לעיסוקים שעניינו אותו קודם בתחום העבודה, המשפחה, בילוי שעות פנאי ועוד, ואינו מגלה

עניין בתכנון העתיד.



 

 

הפרעה טורדנית-כפייתית OCD

סוג של הפרעת חרדה, אשר מתבטאת במחשבות טורדניות והתנהגויות כפייתיות. המחשבות

הטורדניות חודרות להכרה של האדם וגורמות לו סבל, הוא לא מצליח להשתחרר מהן למרות

שהוא מכיר בכך שהן לא באות מבחוץ אלא הן תוצר מחשבתו הוא.

ההתנהגויות מכוונות להקל על החרדה שמעוררות המחשבות והן בעלות אופי כפייתי,

כלומר מלוות בתחושה שין עליהן שליטה. מחשבות טורדניות והתנהגויות כפייתיות מתבטאות בעיקר בתחומים של ניקיון (למשל חשש מזיהומים שמחייב פעולות של ניקיון) ושל סדר. במקרים

רבים נלווה דיכאון להפרעה טורדנית כפייתית. הטיפול כולל תרופות וטיפול

התנהגותי ועשוי להקל, אך ריפוי מוחלט הוא נדיר. ההפרעה קיימת גם בקרב ילדים, והגיל

הממוצע של הופעתה הראשונה הוא עשר. כ- 2.5% מקרב האוכלוסייה סובלים מההפרעה,

וכ- 30% סבלו מהסימפטומים כבר בילדותם

(אליצור ואחרים, 2003 : גולדברג, 2005: Community Walla).